כאב, בלבול ותחושת חוסר אונים בקנה מידה שכבר קשה להתמודד איתם לבד מביאים אנשים לחשוב על לפנות לטיפול. מחקרים מראים כי אנשים פונים לטיפול מסיבות שונות, ביניהן; סימפטומים נפשיים (כדוגמת חרדה או דכאון), קשיים במערכות יחסים, בעיות שינה ועייפות כרונית, תחושת ריקנות וחוסר כיוון בחיים, לקבל נקודת מבט אובייקטיבית על חייהם, לקבל סיוע לצלוח אתגר או שינוי גדול שהם עוברים, בעקבות אובדן, כדי לשפר את הדימוי והבטחון העצמי, וכדי להיות הגירסא הכי טובה של עצמם. בעידן שלנו זה מקובל ללכת לטיפול רגשי. לכל אחד מאיתנו יש חברה או קרוב משפחה שהולכים לפסיכולוג או פסיכותרפיסט. אבל איך יודעים שזה גם מה שאני צריך.ה?

מחשבות על טיפול:

האמת היא שכולנו הורגלנו להתיידד עם הרגשות החיוביים שלנו אבל עם השליליים פחות. העובדה שהם מהווים חלק בלתי נפרד מהחיים לא עושה את זה קל יותר. רובנו לא כל-כך טובים עם תחושת חוסר וודאות, תסכול או פחד. ולמרות זאת, אנחנו מוצאים את המנגנונים והדרכים לחיות עם המכאובים והאכזבות בחיינו. לפעמים הדרכים הללו מיטיבות עימנו, ולעיתים הן סוג של פלסטר שמכסה על כאב עמוק יותר שמחפש מזור. תחשבו על אדם יקר בחייכם שאתם מודאגים לגבי אופן התמודדותו עם אתגרי החיים. אם תשאלו אותו בנעימות "האם זו באמת הדרך הכי טובה להתמודד עם הקושי?" הוא ככל הנראה ישיב לכם שזו אכן הדרך הכי טובה עבורו. 

הטבע שלנו כבני אדם הוא לשמר את הדרך שבה אנו הולכים. הסיבה לכך היא שלכולנו הרבה יותר קל להאמין שהצלחנו לפתור את הבעיה ולהתמודד עם הקושי לבד. גם אם עמוק בפנים אנחנו יודעים שהדרכים שמצאנו אינן מיטיבות עבורנו לטווח הרחוק. הרבה פעמים נצטרך להגיע לשפל המדרגה, לתחתית, כדי להיות מסוגלים להתמודד אחרת עם הדברים. כשסף הכאב והתסכול נמוך למשך זמן ארוך, או כשאנו מרגישים שאיננו מצליחים לשלוט ברגשות, במחשבות ובתחושות שלנו, יכול להיות שנהיה מוכנים להסתכל פנימה ולבחון את הדברים. 

אז מתי פונים לטיפול?

קשה להכיר בכך שאנחנו לא בדרך הנכונה, שאנחנו לא בטוחים מה הדרך, או שאנו זקוקים לעין אובייקטיבית כדי להבחין מה עובר עלינו. ההכרה קשה קודם כל מול עצמנו ולכן לוקח לא מעט זמן מהרגע שבו המחשבה על טיפול עולה בראשנו, עד שאנו אוזרים כוחות ומוצאים את הזמן הנכון ליצור קשר עם מטפלת פוטנציאלית לראשונה.

במירוץ החיים האינטנסיבי בו אנו חיים, לוקח זמן לא מועט להבין כי אנחנו צריכים לעשות עם זה משהו. לעיתים, מצוקות ילדינו מתעצמות עד שהסימפטומים כבר ניראים בצורה ברורה על פני השטח והסביבה נדרשת לצעוד קדימה ולקחת אחריות. זה יכול להיות לדגומא כשהנערה יורדת חמישה-עשר קילוגרמים ממשקלה, או כשהילד מתחיל לשטוף ידיים עשרות פעמים ביום ותופס את חדר האמבטיה לשאר בני המשפחה. גם ברמה האישית, לפעמים עוברות שלושים שנות זוגיות שאין האדם מרוצה מהן, או שהחברה שהקימה הסטרטאפיסטית נוחלת כשלון ענק בעודה לא מצליחה לגייס משקיעים, עד שהם יגיעו לדפוק על דלת המטפל. ולפעמים הסימנים הם מינוריים, אך עיקשים. מיגרנות הולכות וחוזרות בתקופות לחץ, מחשבות מטרידות שמונעות מאיתנו להירדם, או בטן מתהפכת בכל פעם שאנחנו צריכים להתמודד עם מבחן או פרזנטציה חשובה בעבודה.

תחושות של משקולת על בית החזה, גוש בגרון ונדודי שינה הם סימנים טובים שגורמים לנו לשקול פנייה לטיפול. מועקה, כזו שאינה עומדת בקריטריונים שאנו יכולים להתמודד איתה לבד תהיה לכולנו ברורה. בין אם צברנו אותה לאט לאט או בעקבות אירוע פתאומי. אבל מעבר לתחושת מועקה צריך רצון, מוטיבציה ויש שיאמרו גם אומץ כדי להתמודד עם המסע הטיפולי. פנייה לטיפול תמיד מלווה בחששות, שאלות והתלבטויות, ולא פעם גם בכאב. יציאה מאיזור הנוחות היא לא דבר פשוט, אך משם אפשר להתחיל לעלות.

אז מה מוביל אתכם לפנות לטיפול?

אשמח ללוות אתכם בהתלבטויות ובהבנת הצורך

צרו קשר ונחשוב ביחד

052-5554972

adibarakpsy@gmail.com